בגידתה תהווה ללא עוררין עילה מספקת לגירושין של בני הזוג, גם אם בת הזוג מביעה את התנגדותה לכך. אלא שהדבר יכול לשחק לעתים לטובת האישה, שכן לעיתים אישה יכולה להודות שהיא אישה בוגדת ובכך לכפות על בעלה גירושין, במידה וזה מסרב לתת לה גט. אלא שההלכה היהודית מקשה גם כאן על הצד הנשי, שכן אם אישה הודתה שהיא אישה בוגדת בעודה נשואה לגבר אחר, היא לא תוכל להינשא לגבר שאיתו בגדה בבעלה, גם לאחר שהיא מקבלת גט מבית הדין הרבני. על פי הדין הרבני, אישה בוגדת היא "אסורה על בעלה ועל בועלה", כלומר, היא לא תוכל לשוב ולהתחתן בעתיד עם בעלה (בו בגדה) וגם לא עם המאהב שלה (איתו בגדה בבעלה). לפיכך, למרות שהודאה של אישה בכך שהיא אישה בוגדת מהווה עילה מספקת לגירושין, כדאי לעתים לשקול הודאה מסוג כזה, אם האישה מתכננת להתחתן בעתיד עם הגבר שאיתו בגדה בבעלה.
למרות שלכאורה הוכחת בגידתה של אישה בבעלה מזכה את הבעל לקבל גט ללא עיכובים נוספים, קיימים מקרים מסוימים בהם אנו עדים לפרצות בחוק ולמכשולים שונים ההופכים את הנושא למורכב מעט יותר. בנוסף, במידה והוכח שהאישה אכן בגדה בבעלה והדבר עולה לדיון בבית הדין הרבני, קיימות לעצם הבגידה משמעויות רבות נוספות.
על פי ההלכה, אישה בוגדת אינה זכאית לתשלום מזונות, כלומר, החטא המוסרי שהיא מבצעת שולל ממנה קבלת פיצוי מבעלה. אלא שכדי לשלול מהאישה מזונות, נדרש הבעל להוכיח בצורה חד משמעית שהיא אישה בוגדת. הוכחה כזו היא אפשרית בשתי דרכים - הבאת הוכחה מוקלטת שתקפה בבית המשפט לדבר הבגידה, או הודאה של האישה שהיא אכן בגדה בבעלה. חשוב לציין ששלילת המזונות מן האישה אינה חלה על תשלום מזונות לילדים, כך שבמידה ויחליטו בני הזוג להתגרש, יהיה חייב הבעל לשלם קצבת מזונות חודשית לילדיו על פי חוק. בנוסף, אישה שבגדה בבעלה מאבדת את הזכות החוקית לקבל את כתובתה ובמסגרת הליך הגירושין היא תהא זו שתצווה לעזוב את הדירה המשותפת של בני הזוג.
מבחינה הלכתית, במידה והבעל בוגד באישה, אין שום מניעה לכונן שלום בית (בהסכמת 2 הצדדים) ולהמשיך לקיים את הזוגיות בין השניים ולחיות תחת קורת גג אחת. לעומת זאת, במקרים בהם האישה היא זו שבגדה בבעלה, ההלכה אוסרת מכל וכל להמשיך לחיות יחדיו. בגידה של אישה בבעלה היא מעשה בלתי הפיך על פי ההלכה היהודית והדין היחיד שמתקבל במקרה זה הוא גירושין לאלתר. כלומר, גם במקרה ושני הצדדים החליטו לכונן שלום בית והבעל מוחל לאשתו על הבגידה, מחייבת אותם ההלכה היהודית להתגרש זה מזה
למרות שלכאורה הוכחת בגידתה של אישה בבעלה מזכה את הבעל לקבל גט ללא עיכובים נוספים, קיימים מקרים מסוימים בהם אנו עדים לפרצות בחוק ולמכשולים שונים ההופכים את הנושא למורכב מעט יותר. בנוסף, במידה והוכח שהאישה אכן בגדה בבעלה והדבר עולה לדיון בבית הדין הרבני, קיימות לעצם הבגידה משמעויות רבות נוספות.
על פי ההלכה, אישה בוגדת אינה זכאית לתשלום מזונות, כלומר, החטא המוסרי שהיא מבצעת שולל ממנה קבלת פיצוי מבעלה. אלא שכדי לשלול מהאישה מזונות, נדרש הבעל להוכיח בצורה חד משמעית שהיא אישה בוגדת. הוכחה כזו היא אפשרית בשתי דרכים - הבאת הוכחה מוקלטת שתקפה בבית המשפט לדבר הבגידה, או הודאה של האישה שהיא אכן בגדה בבעלה. חשוב לציין ששלילת המזונות מן האישה אינה חלה על תשלום מזונות לילדים, כך שבמידה ויחליטו בני הזוג להתגרש, יהיה חייב הבעל לשלם קצבת מזונות חודשית לילדיו על פי חוק. בנוסף, אישה שבגדה בבעלה מאבדת את הזכות החוקית לקבל את כתובתה ובמסגרת הליך הגירושין היא תהא זו שתצווה לעזוב את הדירה המשותפת של בני הזוג.
מבחינה הלכתית, במידה והבעל בוגד באישה, אין שום מניעה לכונן שלום בית (בהסכמת 2 הצדדים) ולהמשיך לקיים את הזוגיות בין השניים ולחיות תחת קורת גג אחת. לעומת זאת, במקרים בהם האישה היא זו שבגדה בבעלה, ההלכה אוסרת מכל וכל להמשיך לחיות יחדיו. בגידה של אישה בבעלה היא מעשה בלתי הפיך על פי ההלכה היהודית והדין היחיד שמתקבל במקרה זה הוא גירושין לאלתר. כלומר, גם במקרה ושני הצדדים החליטו לכונן שלום בית והבעל מוחל לאשתו על הבגידה, מחייבת אותם ההלכה היהודית להתגרש זה מזה
נכתב ע"י seoisrael עבור עזריאלנט לישראל - משרד עורכי דין המתמחה בנושא גירושין, אישה בוגדת ,ועוד.
